יומא יג ע״א–ע״ב

הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, וּמוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי שֶׁאִם עָבַר וְעָבַד עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, וּמוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי שֶׁאִם מֵת רִאשׁוֹן, שֶׁחוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ.

פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא, הָוְיָא לֵיהּ צָרָה מֵחַיִּים. קָא מַשְׁמַע לַן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף אִשָּׁה אַחֶרֶת מַתְקִינִין לוֹ. וְרַבָּנַן נָמֵי, הָא חָיְישִׁי לְשֶׁמָּא? אָמְרִי לָךְ רַבָּנַן: טוּמְאָה שְׁכִיחָא, מִיתָה לָא שְׁכִיחָא.

אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, אֵין לַדָּבָר סוֹף. שַׁפִּיר קָא אָמְרִי לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה! וְרַבִּי יְהוּדָה אָמַר לָךְ: לְמִיתָה דַחֲדָא חָיְישִׁינַן. לְמִיתָה דְתַרְתֵּי לָא חָיְישִׁינַן. וְרַבָּנַן? אִי אִיכָּא לְמֵיחַשׁ אֲפִילּוּ לְמִיתָה דִּתְרֵין חָיְישִׁינַן.

וְרַבָּנַן, נֵימְרוּ אִינְהוּ לְנַפְשַׁיְיהוּ! אָמְרִי לָךְ רַבָּנַן: כֹּהֵן גָּדוֹל זָרִיז הוּא. אִי זָרִיז הוּא, לָמָּה מַתְקִינִין כֹּהֵן אַחֵר? כֵּיוָן דְּעָבְדִינַן לֵיהּ צָרָה, כׇּל שֶׁכֵּן דְּמִזְדָּרַז טְפֵי.

וּמִי סַגִּי לֵיהּ בְּתַקַּנְתָּא? ״בֵּיתוֹ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְהָךְ לָאו בֵּיתוֹ הִיא! דִּמְקַדֵּשׁ לַהּ. וְהָא כַּמָּה דְּלָא כָּנֵיס לַהּ לָאו בֵּיתוֹ הִיא! דְּכָנֵיס לָהּ. אִם כֵּן, הָוֵה לֵיהּ שְׁנֵי בָתִּים, וְרַחֲמָנָא אָמַר: ״וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ״, וְלֹא בְּעַד שְׁנֵי בָתִּים!

דַּהֲדַר מְגָרֵשׁ לַהּ. אִי מְגָרֵשׁ לַהּ, הָדְרָא קוּשְׁיַין לְדוּכְתָּא! לָא צְרִיכָא, דִּמְגָרֵשׁ לַהּ עַל תְּנַאי. דְּאָמַר לַהּ: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת [שֶׁתָּמוּתִי. וְדִילְמָא לָא מָיְיתָא, וְהָוֵה לֵיהּ שְׁנֵי בָתִּים!

אֶלָּא דְּאָמַר לַהּ: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת] שֶׁלֹּא תָּמוּתִי. אִי לָא מָיְתָה מִיגָּרְשָׁא לַהּ. וְאִי מָיְתָה הָא קָיְימָא הָךְ. וְדִילְמָא הִיא לָא מָיְתָה, וְהָוֵה לֵיהּ גִּיטָּא דְּהַאי גִּיטָּא, וּמָיְיתָא חֲבֶרְתַּהּ, וְקָם לֵיהּ בְּלֹא בַּיִת!

אֶלָּא, דְּאָמַר לַהּ: עַל מְנָת שֶׁתָּמוּת [אַחַת מִכֶּם]. מָיְתָה הָא קָיְימָא הָךְ, מָיְתָה הָךְ הָא קָיְימָא הָא. וְדִילְמָא לָא מָיְיתָא וְלָא חֲדָא מִינַּיְיהוּ, וְהָוֵה לֵיהּ שְׁנֵי בָתִּים?

וְעוֹד: כִּי הַאי גַּוְונָא מִי הָוֵי גִּיטָּא? וְהָאָמַר רָבָא: ״הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִּשְׁתִּי יַיִן כׇּל יְמֵי חַיַּי וְחַיַּיְכִי״ אֵין זֶה כְּרִיתוּת.

כׇּל יְמֵי חַיַּי פְּלוֹנִי הֲרֵי זֶה כְּרִיתוּת!

אֶלָּא, דְּאָמַר לַהּ: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תָּמוּת חֲבֶרְתִּיךְ. אִי לָא מָיְתָה חֲבֶרְתַּהּ מִיגָּרְשָׁא, וְאִי מָיְתָה הָא הָא קָיְימָא הָא. וְדִילְמָא מָיְיתָא חֲבֶרְתַּהּ בְּפַלְגָא דַעֲבוֹדָה, וְאִיגַּלַּי מִלְּתָא

לְמַפְרֵעַ דְּגִיטָּא דְּהָא לָאו גִּיטָּא הוּא, וְעָבֵיד לֵיהּ עֲבוֹדָה בִּשְׁנֵי בָתִּים! אֶלָּא, דְּאָמַר לַהּ: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁתָּמוּת חֲבֶרְתִּיךְ. וְדִילְמָא מָיְיתָא חֲבֶרְתַּהּ, וְהָוֵה לֵיהּ גִּיטָּא דְּהָא גִּיטָּא, וְקָם לֵיהּ בְּלֹא בַּיִת!

אֶלָּא, דִּמְגָרֵשׁ לְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ. לַחֲדָא אָמַר לַהּ: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תָּמוּת חֲבֶרְתִּיךְ, וְלַחֲדָא אָמַר לַהּ: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִּכָּנְסִי לְבֵית הַכְּנֶסֶת. וְדִילְמָא לָא מָיְיתָא חֲבֶרְתַּהּ, וְלָא עָיְילָא הִיא לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְהָוֵה לֵיהּ גִּיטָּא דְתַרְוַיְיהוּ גִּיטָּא, וְקָם לֵיהּ בְּלֹא בַּיִת!

אֶלָּא, לַחֲדָא אָמַר לַהּ: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תָּמוּת חֲבֶרְתִּיךְ. וְלַחֲדָא אָמַר לַהּ: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁאֶכָּנֵס אֲנִי לְבֵית הַכְּנֶסֶת. דְּאִי מָיְיתָא הָא קָיְימָא הָא, וְאִי מָיְיתָא הָא קָיְימָא הָא. מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דִּילְמָא מָיְיתָא חֲבֶרְתַּהּ בְּפַלְגָא דַעֲבוֹדָה, וְעָבֵד לֵיהּ עֲבוֹדָה לְמַפְרֵעַ בִּשְׁנֵי בָתִּים? אִי חָזֵי לַהּ דְּקָא בָּעֲיָא לְמֵימַת קָדֵים אִיהוּ וְעָיֵיל לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּמְשַׁוֵּי לְגִיטָּא דְּהָא גִּיטָּא לְמַפְרֵעַ.

מַתְקֵיף לַהּ רַב אַסִּי, וְאִיתֵּימָא רַב עַוִּירָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, שְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד, לֹא יִתְיַיבְּמוּ! ״יְבִמְתּוֹ״ ״יְבִמְתּוֹ״ רִיבָּה.

מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא, וְאִיתֵּימָא רַב שֵׁרֵבְיָה: אֶלָּא מֵעַתָּה אֲרוּסָה לֹא תִּתְיַיבֵּם? ״הַחוּצָה״, לְרַבּוֹת אֶת הָאֲרוּסָה.

תָּנוּ רַבָּנַן: כֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב אוֹנֵן, וְאֵינוֹ אוֹכֵל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל הַיּוֹם. מַאי ״כׇּל הַיּוֹם״? אָמַר רָבָא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לַהֲבִיאוֹ מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ.

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הַשְׁתָּא לְרַבִּי יְהוּדָה אַפּוֹקֵי מַפְּקִינַן לֵיהּ, דְּתַנְיָא: הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת, מַנִּיחַ עֲבוֹדָתוֹ וְיוֹצֵא, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יִגְמוֹר. וְאַתְּ אָמְרַתְּ מַיְיתִינַן לֵיהּ מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ?

אֶלָּא אָמַר רָבָא: מַאי ״כׇּל הַיּוֹם״