פרק חלון

עירובין עו ע״א–ע״ב

עו ע״ב איז א טייל פון דעם שיעור

26 מינוט · כ״ז אייר תשפ״ה

אותיות מחכימות

זֶה נַעֲשֶׂה בֵּית שַׁעַר לָזֶה, וְזֶה נַעֲשֶׂה בֵּית שַׁעַר לָזֶה. אֶמְצָעִי הָוֵה לֵיהּ בַּיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ עֵירוּב, וְאֵין צָרִיךְ לִיתֵּן אֶת הַפַּת.

בָּדֵיק לְהוּ רַחֲבָה לְרַבָּנַן: שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת וּשְׁנֵי בָתִּים בֵּינֵיהֶם, זֶה בָּא דֶּרֶךְ זֶה וְנָתַן עֵירוּבוֹ בָּזֶה, וָזֶה בָּא דֶּרֶךְ זֶה וְנָתַן עֵירוּבוֹ בָּזֶה, קָנוּ עֵירוּב אוֹ לָא? מִי מְשַׁוֵּית לְהוּ לְגַבֵּי דְּהַאי בַּיִת, וּלְגַבֵּי דְּהַאי בֵּית שַׁעַר [וּלְגַבֵּי דְּהַאי בֵּית שַׁעַר, וּלְגַבֵּי דְּהַאי בַּיִת]?

אֲמַרוּ לֵיהּ: שְׁנֵיהֶן לֹא קָנוּ עֵירוּב, מָה נַפְשָׁךְ: אִי בֵּית שַׁעַר מְשַׁוֵּית לֵיהּ, הַנּוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ בְּבֵית שַׁעַר אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת אֵינוֹ עֵירוּב. אִי בַּיִת מְשַׁוֵּית לֵיהּ קָא מְטַלְטֵל לְבַיִת דְּלָא מְעָרֵב לֵיהּ.

וּמַאי שְׁנָא מִדְּרָבָא? דְּאָמַר רָבָא: אָמְרוּ לוֹ שְׁנַיִם צֵא וְעָרֵב עָלֵינוּ. לְאֶחָד עֵירַב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם, וּלְאֶחָד עֵירַב עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. זֶה שֶׁעֵירַב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם נֶאֱכַל עֵירוּבוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְזֶה שֶׁעֵירַב עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת נֶאֱכַל עֵירוּבוֹ מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ שְׁנֵיהֶם קָנוּ עֵירוּב!

הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם סָפֵק יְמָמָא סָפֵק לֵילְיָא לָא מִינַּכְרָא מִילְּתָא, אֲבָל הָכָא, אִי דִּלְגַבֵּי דְּהַאי בַּיִת, לְגַבֵּי דְּהַאי בַּיִת. אִי לְגַבֵּי דְּהַאי בֵּית שַׁעַר, לְגַבֵּי דְּהַאי נָמֵי בֵּית שַׁעַר.

הַדְרָן עֲלָךְ הַדָּר

מַתְנִי׳ חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה מְעָרְבִין שְׁנַיִם. וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד.

פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד.

גְּמָ׳ לֵימָא תְּנַן סְתָמָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, דְּאָמַר: כׇּל פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה כְּלָבוּד דָּמֵי.

אֲפִילּוּ תֵּימָא כְּרַבָּנַן, עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֶלָּא לְעִנְיַן לְבוּדִין, אֲבָל לְעִנְיַן פִּתְחָא אֲפִילּוּ רַבָּנַן מוֹדוּ דְּאִי אִיכָּא אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה חֲשִׁיב, וְאִי לָא לָא חֲשִׁיב.

פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה וְכוּ׳. פְּשִׁיטָא, כֵּיוָן דְּאָמַר אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה מִמֵּילָא אֲנָא יָדַעְנָא דְּפָחוֹת מֵאַרְבָּעָה וּלְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה לָא!

הָא קָא מַשְׁמַע לַן טַעְמָא דְּכוּלֵּיהּ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, אֲבָל מִקְצָתוֹ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד.

תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: כּוּלּוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וּמִקְצָתוֹ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה, כּוּלּוֹ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה וּמִקְצָתוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד.

הַשְׁתָּא כּוּלּוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וּמִקְצָתוֹ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה אָמְרַתְּ ״מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד״, כּוּלּוֹ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה וּמִקְצָתוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה מִיבַּעְיָא?

״זוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר זוֹ״ קָתָנֵי.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חַלּוֹן עָגוֹל צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בְּהֶיקֵּפוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים, וּשְׁנַיִם וּמַשֶּׁהוּ מֵהֶן בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה, שֶׁאִם יְרַבְּעֶנּוּ, נִמְצָא מַשֶּׁהוּ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה.

מִכְּדִי, כֹּל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶיקֵּפוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים יֵשׁ בּוֹ בְּרוֹחְבּוֹ טֶפַח, בִּתְרֵיסַר סַגִּיא.

הָנֵי מִילֵּי בְּעִיגּוּלָא, אֲבָל בְּרִיבּוּעָא בָּעִינַן טְפֵי.

מִכְּדֵי, כַּמָּה מְרוּבָּע יָתֵר עַל הֶעָגוֹל רְבִיעַ, בְּשִׁיתְסַר סַגִּיא!

הָנֵי מִילֵּי עִיגּוּלָא דְּנָפֵיק מִגּוֹ רִיבּוּעָא. אֲבָל רִיבּוּעָא דְּנָפֵיק מִגּוֹ עִיגּוּלָא, בָּעִינַן טְפֵי. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם מוּרְשָׁא דְקַרְנָתָא.

מִכְּדֵי, כׇּל אַמְּתָא בְּרִיבּוּעַ אַמְּתָא וּתְרֵי חוּמְּשֵׁי בַּאֲלַכְסוֹנָא, בְּשֵׁיבְסַר נְכֵי חוּמְשָׁא סַגִּיא.

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כִּי דַּיָּינֵי דְקֵיסָרִי, וְאָמְרִי לַהּ כְּרַבָּנַן דְקֵיסָרִי, דְּאָמְרִי: עִיגּוּלָא מִגּוֹ רִיבּוּעָא רִיבְעָא, רִיבּוּעָא מִגּוֹ עִיגּוּלָא פַּלְגָא.

פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וְכוּ׳. אָמַר רַב נַחְמָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת, אֲבָל חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָתִּים אֲפִילּוּ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה נָמֵי, אִם רָצוּ לְעָרֵב מְעָרְבִין אֶחָד. מַאי טַעְמָא? בֵּיתָא כְּמַאן דִּמְלֵי דָּמֵי.

אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: אֶחָד לִי חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת, וְאֶחָד לִי חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָתִּים, וְאֶחָד לִי חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי עֲלִיּוֹת, וְאֶחָד לִי חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁנֵי גַגִּין, וְאֶחָד לִי חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁנֵי חֲדָרִים כּוּלָּן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה!

תַּרְגּוּמָא אַחֲצֵירוֹת. וְהָא ״אֶחָד לִי״ קָתָנֵי! תַּרְגּוּמָא אַאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה.

בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אַבָּא מֵרַב נַחְמָן: לוּל הַפָּתוּחַ מִן בַּיִת לַעֲלִיָּיה, צָרִיךְ סוּלָּם קָבוּעַ לְהַתִּירוֹ אוֹ אֵין צָרִיךְ סוּלָּם קָבוּעַ לְהַתִּירוֹ?

כִּי אָמְרִינַן בֵּיתָא כְּמַאן דִּמְלֵי דָּמֵי הָנֵי מִילֵּי מִן הַצַּד, אֲבָל בָּאֶמְצַע לָא, אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא?

אֲמַר לֵיהּ: אֵינוֹ צָרִיךְ. סְבוּר מִינָּה: סוּלָּם קָבוּעַ הוּא דְּאֵינוֹ צָרִיךְ, הָא סוּלָּם עֲרַאי צָרִיךְ. אִיתְּמַר, אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן: אֶחָד סוּלָּם קָבוּעַ וְאֶחָד סוּלָּם עֲרַאי אֵינוֹ צָרִיךְ.

מַתְנִי׳ כּוֹתֶל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת, גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרוֹחַב אַרְבָּעָה מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד.

הָיוּ בְּרֹאשׁוֹ פֵּירוֹת אֵלּוּ עוֹלִין מִכָּאן וְאוֹכְלִין, וְאֵלּוּ עוֹלִין מִכָּאן וְאוֹכְלִין, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹרִידוּ לְמַטָּן.

נִפְרְצָה הַכּוֹתֶל, עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּפֶתַח. יוֹתֵר מִכָּאן מְעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם.

גְּמָ׳ אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה מַאי? אָמַר רַב: אֲוִיר שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, לֹא יָזִיז בּוֹ אֲפִילּוּ מְלֹא נִימָא.