שבת צח ע״א

אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: וּלְמַאי דִּסְלֵיק אַדַּעְתִּין מֵעִיקָּרָא דִּמְחַיֵּיב הָיָה רַבִּי יְהוּדָה שְׁתַּיִם? אִי לְהָכָא קָבָעֵי לַהּ לְהָכָא לָא קָבָעֵי לַהּ. אִי לְהָכָא קָבָעֵי לַהּ לְהָכָא לָא קָבָעֵי לַהּ. אֲמַר לֵיהּ: בְּאוֹמֵר ״כׇּל מָקוֹם שֶׁתִּרְצֶה תָּנוּחַ״.

פְּשִׁיטָא נִתְכַּוֵּון לִזְרוֹק שְׁמֹנֶה וְזָרַק אַרְבַּע הֲרֵי כָּתַב ״שֵׁם״ מִשִּׁמְעוֹן. נִתְכַּוֵּון לִזְרוֹק אַרְבַּע וְזָרַק שְׁמֹנֶה מַהוּ? מִי אָמְרִינַן: הָא אַפֵּיק לֵיהּ, אוֹ דִילְמָא: הֵיכָא דְּבָעֵי, הָא לָא נָח. וְלָאו הַיְינוּ דַּאֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי, וַאֲמַר לֵיהּ: בְּאוֹמֵר ״כׇּל מָקוֹם שֶׁתִּרְצֶה תָּנוּחַ״.

וּדְקָאָמְרַתְּ הֲרֵי כָּתַב ״שֵׁם״ מִשִּׁמְעוֹן, מִי דָּמֵי? הָתָם כַּמָּה דְּלָא כְּתִיב ״שֵׁם״ לָא מִכְּתִיב לֵיהּ ״שִׁמְעוֹן״, הָכָא כַּמָּה דְּלָא זָרֵיק אַרְבַּע לָא מִיזְדַּרְקִי לֵיהּ תַּמְנֵי?!

תָּנוּ רַבָּנַן: הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּרְשׁוּת הַיָּחִיד בָּאֶמְצַע, אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּיב,

פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת פָּטוּר. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? הָא קָא מַשְׁמַע לַן: רְשׁוּיוֹת מִצְטָרְפוֹת וּדְלָא אָמְרִינַן קְלוּטָה כְּמָה שֶׁהוּנְּחָה.

אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה, אָמַר רַב אַבָּא, אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר רַב: הַמַּעֲבִיר אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מְקוֹרֶה פָּטוּר, לְפִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה לְדִגְלֵי מִדְבָּר. אִינִי?! וְהָא עֲגָלוֹת דִּמְקוֹרוֹת הָוְיָין, וְאָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי חִיָּיא: עֲגָלוֹת, תַּחְתֵּיהֶן וּבֵינֵיהֶן וְצִדֵּיהֶן רְשׁוּת הָרַבִּים! כִּי קָאָמַר רַב בְּדָרָאתָא.

מִכְּדֵי, אוּרְכָּא דַעֲגָלָה כַּמָּה הֲוַאי חֲמֵשׁ אַמִּין, פּוּתְיָא דְקֶרֶשׁ כַּמָּה הֲוַאי אַמְּתָא וּפַלְגָא, כַּמָּה מוֹתֵיב תְּלָתָא, פָּשׁ לֵיהּ פַּלְגָא דְאַמְּתָא, כִּי שָׁדֵי לֵיהּ מָר בֵּינֵי וּבֵינֵי כְּלָבוּד דָּמֵי! מִי סָבְרַתְּ קְרָשִׁים אַפּוּתַיְיהוּ הֲוָה מַנַּח לְהוּ? אַחוּדָּן מַנַּח לְהוּ.

סוֹף סוֹף סוּמְכָא דְקֶרֶשׁ כַּמָּה הָוֵי אַמְּתָא, כַּמָּה הֲוָה מוֹתִיב אַרְבְּעָה, פָּשָׁא לַהּ אַמְּתָא, כִּי שָׁדֵי לַהּ מָר בֵּינֵי וּבֵינֵי, כְּלָבוּד דָּמֵי. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר קְרָשִׁים מִלְּמַטָּן עוֹבְיָין אַמָּה, מִלְּמַעְלָן כָּלִין וְהוֹלְכִין עַד כְּאֶצְבַּע שַׁפִּיר. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר כְּשֵׁם שֶׁמִּלְּמַטָּן עוֹבְיָין אַמָּה כָּךְ מִלְּמַעְלָן עוֹבְיָין אַמָּה, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

אָמַר רַב כָּהֲנָא: בְּאַטְבְּעֵי! אַטְבְּעֵי הֵיכָא מַנַּח לְהוּ אַגַּבָּא דַעֲגָלָה, עֲגָלָה גּוּפַהּ מְקוֹרָה הֲוַאי.