פסחים קכ ע״ב

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נִתְנַמְנְמוּ יֹאכֵלוּ, נִרְדְּמוּ לֹא יֹאכֵלוּ. הַפֶּסַח אַחַר חֲצוֹת מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. הַפִּגּוּל וְהַנּוֹתָר מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם.

גְּמָ׳ רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נִתְנַמְנְמוּ יֹאכֵלוּ, נִרְדְּמוּ לֹא יֹאכֵלוּ. הֵיכִי דָּמֵי נִתְנַמְנֵם? אָמַר רַב אָשֵׁי: נִים וְלָא נִים, תִּיר וְלָא תִּיר. כְּגוֹן דְּקָרֵי לֵיהּ וְעָנֵי, וְלָא יָדַע לְאַהְדּוֹרֵי סְבָרָא, וְכִי מַדְכְּרוּ לֵיהּ מִדְּכַר.

אַבָּיֵי הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַבָּה. חֲזָא דְּקָא נַמְנֵם, אֲמַר לֵיהּ: מֵינָם קָא נָאֵים מָר. אֲמַר לֵיהּ: מֵינוֹמֵי קָא (מְנַמְנֵם) [מְנַמְנַמְנָא], וּתְנַן: נִתְנַמְנְמוּ יֹאכֵלוּ, נִרְדְּמוּ לֹא יֹאכֵלוּ.

הַפֶּסַח אַחַר חֲצוֹת מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם וְכוּ׳. אַלְמָא מֵחֲצוֹת הָוֵה לֵיהּ נוֹתָר. מַאן תַּנָּא?

אָמַר רַב יוֹסֵף: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הוּא, דְּתַנְיָא: ״וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה״, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן ״בַּלַּיְלָה הַזֶּה״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה״.

מַה לְהַלָּן עַד חֲצוֹת, אַף כָּאן עַד חֲצוֹת.

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: וַהֲלֹא נֶאֱמַר ״חִפָּזוֹן״ עַד שְׁעַת חִפָּזוֹן.

אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּלַּיְלָה״? יָכוֹל יְהֵא נֶאֱכָל כַּקֳּדָשִׁים בַּיּוֹם תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בַּלַּיְלָה״, בַּלַּיְלָה הוּא נֶאֱכָל, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל בְּיוֹם.

וְרַבִּי עֲקִיבָא, הַאי ״הַזֶּה״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמַעוֹטֵי לַיְלָה אַחֵר הוּא דַּאֲתָא. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּפֶסַח קָדָשִׁים קַלִּים, וּשְׁלָמִים קָדָשִׁים קַלִּים מָה שְׁלָמִים נֶאֱכָלִים לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד, אַף פֶּסַח;

אוֹקֵים לֵילוֹת בִּמְקוֹם יָמִים, וִיהֵא נֶאֱכָל לִשְׁנֵי לֵילוֹת וְיוֹם אֶחָד, כְּתַב רַחֲמָנָא: ״הַזֶּה״.

וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אָמַר לָךְ: מִ״לֹּא תוֹתִירוּ עַד בֹּקֶר״ נָפְקָא הָא.

וְרַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לָךְ: אִי לָא כְּתַב רַחֲמָנָא ״הַזֶּה״, הֲוָה אָמֵינָא: מַאי ״בֹּקֶר״ בֹּקֶר שֵׁנִי. וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר לָךְ: כׇּל הֵיכָא דִּכְתַב ״בֹּקֶר״ בֹּקֶר רִאשׁוֹן הוּא.

אָמַר רָבָא: אָכַל מַצָּה בִּזְמַן הַזֶּה אַחַר חֲצוֹת, לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. פְּשִׁיטָא! דְּכֵיוָן דְּאִיתַּקַּשׁ לְפֶסַח כְּפֶסַח דָּמֵי.

מַהוּ דְּתֵימָא: הָא אַפְּקֵיהּ קְרָא מֵהֶיקֵּישָׁא. קָמַשְׁמַע לַן דְּכִי אַהְדְּרֵיהּ קְרָא לְמִילְּתָא קַמַּיְיתָא אַהְדְּרֵיהּ.

הַפִּיגּוּל וְהַנּוֹתָר מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם וְכוּ׳. רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא, חַד אָמַר: מִשּׁוּם חֲשֵׁדֵי כְהוּנָּה, וְחַד אָמַר: מִשּׁוּם עֲצֵלֵי כְהוּנָּה. חַד אָמַר: כְּזַיִת, וְחַד אָמַר: כְּבֵיצָה.